יהודים באוקראינה

בסוף המאה ה-18, כתוצאה משלוש חלוקות של חבר העמים הפולני-ליטאי, סופח חלק משטחיה, שם חיו יהודים במשך מספר מאות שנים, לאימפריה הרוסית. הקהילה היהודית באימפריה, על פי מפקד האוכלוסין של 1897, הגיעה לאוכלוסייה של עד 5,200,000 איש. בשנת 1791, תחת שלטונו של קתרין, הוקם תחום ההתיישבות, שהגדיר את השטח שמחוץ לו נאסר על מגורי יהודים. זה כלל אדמות פולניות לשעבר, את האזורים הדרומיים של אוקראינה ואת חצי האי קרים. תחום ההתיישבות הוא שקבע במידה רבה מראש את הקמתן של שטטלים – ערים שבהן האחוז העיקרי של האוכלוסייה היה יהודים.

לאחר כינון השלטון הסובייטי, חיי הקהילה היהודית נהרסו כמעט לחלוטין. השטעטלים החלו לדעוך.

באוגוסט 1939 נחתמו על ידי ברית המועצות הסכמי מערב אוקראינה, מערב בלארוס, צפון בוקובינה ובסרביה הידועים “הסכם מולוטוב-ריבנטרופ”. ערב הפלישה הגרמנית, כ-2.7 מיליון יהודים חיו בשטח אוקראינה (בתוך גבולות מודרניים). מבחינת גודל הקהילה היהודית, אוקראינה דורגה (באמצע 1941) במקום הראשון באירופה ובמקום השני בעולם.